ארכיטקטורה נוזלית ופיסול מוזיקלי.

לעיתים נדמה לך שאתה כותב על דברים כל כך הרבה פעמים, וכולם יודעים מה אתה עושה, אך התגובות לקליפ של יוקו רוקדת באנדרטה שהעלתי אמש, הבהירו לי שלא כולם מכירים את יצירות ה״ארכיטקטורה נוזלית״ עליהן שקדתי בשנים האחרונות. והנה הזדמנות טובה להסביר. מגיל צעיר הקסימה אותי האמירה של גתה, כי ארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה. אבלהמשך לקרוא "ארכיטקטורה נוזלית ופיסול מוזיקלי."

לני ולנטינו ושירת האוטר.

אני מעריך את פרנק זאפה, ועם זאת לא נהנה מהמוזיקה שלו במיוחד. קורה, יש כאלו שהקטע שלהם הוא עצם היותם והתווים, הם רק פסקול, עמה עצוב שמועדון ההופעות הכי פרווה, נקרא על שמו. לאותו זאפה דנן יש אלבום בשם – "האם הומור רלוונטי למוזיקת רוק?"התשובה היא כמובן לא, אלא אם כן אתה מתלהב מהמוזיקה שלהמשך לקרוא "לני ולנטינו ושירת האוטר."

מריונטות

כשיצא אלבום הבכורה של בלובנד ב99' עמדה בפנינו בעיה קשה. להקות צריכות סינגלים, כדי שידברו עליהן ואיתן ברדיו, ובתקשורת. ולאלבום לא היה שום סינגל טבעי. מריונטות לא היה המועמד הראשון. נתחיל בזה שמדובר בשיר מורבידי עם מילים לא פשוטות, מילא זה, לא היה לשיר פזמון. הוא מתחיל עם ליין חליליות מלוטרון מאוד פסטורלי שלא קשורהמשך לקרוא "מריונטות"

קייט בוש והבולבול

הספוטיפיי החליף שירים באקראיות. פלייליסט הבוקר בדרכים. משינה שרו על הסוכן הכפול – שקט, רמונס עם בליצקריג פופ – שקט, אך כשקייט בוש עלתה לאנקת גבהים הופיעו הזמרורים. לאחר מכן הבזקוקס הרעישו עם התאהבויות במי שאסור – שקט, ואז קייט בוש כסחה עננים -זמרורים עזים.אמרתי ודאי מקרה הוא, הבה ונתחכמה לו. ניגנתי אלניס -שקט, חוההמשך לקרוא "קייט בוש והבולבול"

הסוודר או חולצת הטי – חפצי מעבר והשתנות הדורות בשירים.

הנה השוואת שירים ודורות קטנה. בשני השירים בהם אדון, יש חפצי מעבר מיטונימים מבד המסמנים את הפרידה מאהוב/ה, אולם התייחסות שונה לחלוטין. מצד אחד נמצא הסוודר שלקח אהובה המחושב של דורון טלמון מג'יין בורדו. לכאורה, טלמון מדגישה באמצעות השימוש בסוודר את אובדן אהובה, אולם השיוך שהיא נותנת לו מפיל אותה בפח של עצמה – "הסוודרהמשך לקרוא "הסוודר או חולצת הטי – חפצי מעבר והשתנות הדורות בשירים."

בלובנד, עשרים שנה אחרי הכחול הגדול.

8.6.1999 היום לפני עשרים שנה, נשלחו הדיסקים של בלובנד ממחסני הד ארצי אל עבר חנויות המוזיקה בארץ. בדיוק שני עשורים חלפו מאז שהתנגנו התווים:  רה, לה, מי, פה דיאז.  זו היתה הפתיחה של ערים וזיכרון, כך נפתח האלבום של בלובנד, כך הסתיימו חיי הראשונים והתחילו חיי השניים.  רה, לה, מי, פה דיאז.  הקול הנוגה ולאההמשך לקרוא "בלובנד, עשרים שנה אחרי הכחול הגדול."